מאת שי רזיאלי
5.12.2012
בעקבות ההכרזה החד צדדית של מחמוד עבאס ברמאללה על הקמת מדינת פלסטין ובירתה ירושלים והחלטת האו"ם האומללה להכיר ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה, הכניס עבאס את הפלסטינים למוד של אל-חזור. אף ממשלה בישראל לא תסכים להכנס למו"מ עם הרש"פ או אש"פ (החתום על הסכמי אוסלו) בתנאים מוקדמים שכמה מהם כבר בוצעו באופן חד-צדדי על ידי הפלסטינים הלכה למעשה. בכך קבע עבאס כי אין דרך למו"מ בשלב הנראה לעין. כשאין מו"מ התותחים יורים. במקרה הזה רקטות וטילים
ממשלת ישראל נקטה בצעד ובעיתוי הנכונים והנדרשים מאד בפרסום ההחלטה לעיבוי מסיבי של הבניה בירושלים ושכונותיה והקמת רצף טריטוריאלי בין בירת ישראל לישוב מעלה האדומים הסמוך למדרונות הפונים אל ים המלח. ממשלת ישראל תצטרך גם להתחיל מיד בביצוע. אלה לא צעדי ענישה נגד הפלסטינים, אלא הצעדים הדרושים לחיזוק ירושלים ויהודה, כמו עוד גושי התיישבות, אל מול נסיון של קביעת עובדות חד-צדדיות בשטח והסלמה גוררת אינתיפאדה בנוסח "מלחמת שחרור" שהפלסטינים מתכננים שעלולה לסחוף את ישראל להתלקחות אזורית
.
העיתוי הנוכחי חשוב מבחינה מדינית אך גם בטחונית. מעודדים מהצלחתם לא יוותרו הפלסטינים על דרישתם ל"זכות השיבה" לפלסטינים במחנות הפליטים בלבנון, ירדן וסוריה - זכות שיבה לא רק לשטחי הגדה המערבית, אלא גם לישראל בתוך הקו הירוק. בהעדר מו"מ ישיר אשר כאמור לא יוכל להתקיים בגלל הצעדים החד צדדיים הפלסטינים, ינסה עבאס לשוב ולפנות לעצרת הכללית של האו"ם בבקשה להעביר החלטה חד-צדדית בנושא שיבת פלסטינים
יש צפי לצעדים נוספים של הפלסטינים ובקרוב. הצעד הפלסטיני הבא הוא פיוס של הרש"פ עם החמאס, כי התכנון של הפלסטינים היא "אחדות לאומית" - אש"פ - חמאס. מעודדים מתמיכת 138 מדינות בהם כמעט כל מדינות אירופה, הפיוס דרוש לפתיחת "מלחמת שחרור" פלסטינית, נוסח מלחמת השחרור של ישראל ב-1948 עם אופציה כי מדינות נוספות במזרח התיכון יצטרפו למלחמה אזורית כוללת. הקצנת העמדות של אש"פ - אבו מאזן, תאפשר פיוס עם החמאס
ישראל חייבת לעצור את היוזמות החד צדדיות הפלסטיניות שעלולות להוות עילה לחידוש האינתיפאדה שהפעם תהפוך כאמור "למלחמת שחרור" פלסטינית - איום אסטרטגי, מפני שחידושה של האיניתפאדה במצב הקיים במזרח התיכון, עלול לגרור כאמור למלחמה אזורית כוללת, בהשתתפותה הפעילה של איראן, שילווה בשיגור טילים ארוכי טווח מצפון איראן לעבר ריכוזי אוכלוסיה אזרחית בישראל, תוך הפעלת אלפי קני רקטות של החיזבאללה עם צפי מזעזע של אלפי ישראלים הרוגים. מצב זה יגרור גם את החמאס לחידוש גשם הרקטות על דרום ישראל ויתכן, די בוודאות, אף לביטול הסכמי השלום ע"י מצריים, הנשענים כרגע על "קרעי תרנגולת". מצריים בכאוס. נשיא האחים המוסלמים עלול לחפש פתרון למאבקים הפנימיים בצורת קידום כוחות מצריים לסיני. ישראל תיאלץ להגיב צבאית - אין מצב שתרשה קידום כוחות מצריים לשטח שממזרח לתעלת סואץ
האיום בפתיחת "מלחמת שחרור" פלסטינית שעלול להתלקח למלחמה אזורית הוא איפה ממשי. אם יופל אסאד בסוריה בקרוב (נראה כי ימיו ספורים) עלולה סוריה שתשלט על ידי צבא סוריה החופשית, מתוגבר באל-קאידה, להצטרף למלחמה הכוללת. כדי לעצור התדרדרות מסוכנת זאת, ישראל תיאלץ להפיל את שלטונו של אבו מאזן ואת שלטון הרש"פ ולחזור למצב שליטה מלאה בכל שטחי איו"ש לרבות שליטה מלאה בשטחי איי, בי וסי החלת שלטון צבאי על רמאללה, חברון הערבית, שכם וג'נין לרבות כל האזורים הכפריים בשלטון הרש"פ \חמאס - לאחר הפיוס הקרב ובא
כדי לעמוד בכל ההתרחשויות הכמעט וודאיות האלה, (הנשיא אובמה וארה"ב עם השפעה מוחלשת אמריקנית, תוצאת האג'נדה של אובמה, לא יוכלו לעצור עוד את מצריים, כמו שהחולשה במדיניות החוץ האמריקנית שהחלה בעידן אובמה, לא יכולה הייתה לעצור באו"ם את הצעד החד צדדי של עבאס) אם נשאר עוד סיכוי קלוש ביותר לחידוש המו"מ עם הפלסטינים, ישראל חייבת לאלתר, אין לחכות ולתת למצב להתדרדר, ליצור עובדות חדשות בשטח שיהוו משקל נגד לתנאים המוקדמים של הפלסטינים שחלקם כאמור כבר בוצעו - התחלת בניה מסיבית בשטח שהוכרז עליו היא איפה שלב אסטרטגי ישראלי חשוב וראשון במעלה
באשר לעיתוי - ישראל חתמה עם הרש"פ (בפועל נחתם עם אש"פ) על הסכמי אוסלו ב-93, הסכמי אוסלו ב' ב-95 והסכמי וואי ב-97. יישראל כיבדה את שלושת ההסכמים ואף נסוגה משטחים עלהם הוסכם ואף מעבר למה שהוסכם. הפלסטינים לא כיבדו אף הסכם. בשנת 2000 פרצה אינתיפאדת אל אקצה ביוזמת הרש"פ. ממש אחרי שישראל וויתרה, נסוגה מדרום לבנון. ישראל נתפשה בעניים פלסטיניות בחולשה. זה היה המועד והעיתוי המתאים לקבוע סופית שהפלסטינים לא יכבדו שום הסכם שלום ולהתחיל לבנות ולפתח את איזורי יהודה ושומרון. ב-2005 נסוגה ישראל מרצועת עזה תוך עקירת 18 ישובים וביצוע טראנספר ל-20 אלף ישראלים שהתגוררו בה מאז 67 - התשובה הפלסטינית, בביצוע ארגון הטרור חמאס - "גשם של רקטות" לעבר ערי וישובי הדרום שנמשך מאז ועד להפסקת האש הנוכחית וצריך להוסיף - הפסקת האש השבירה. הפלסטינים לא פסקו בכל אותן שנים מ-1993 בתכנון וביצוע של פיגועי טרור, פיגועי ירי, השלכת אבנים, רצח בישובים, ומטעני חבלה. כאשר ברור כי פני הפלסטינים לא לשלום - נוצרו מאז 97 שתי אפשרויות. הראשונה בוצעה על ידי הממשלה. האפשרות השניה והמסוכנת הייתה - ביצוע נסיגה חד צדדית מכל השטחים, עקירת ישובים וזניחת ערי איו"ש, תוך ביצוע טרנספר למאות אלפי יהודים שהתישבו באיו"ש בהתאם להחלטות ממשלות ישראל בעבר, תוך עימותים וחציית העם בישראל עם השלכות חברתיות קשות
אם ישראל הייתה מבצעת תוכנית חד צדדית זאת שהותוותה על ידי מפלגות השמאל וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט - היום היו מכוון כוח רקטי אדיר לעבר גוש דן, ירושלים, השרון ועמק יזרעאל, מאות קני רקטות ונשק קטלני אחר המיוצר באיראן היה מכוון לעבר ישראל. יתכן אף כי אם הייתה ישראל מבצעת את הנסיגה שתכנן אולמרט ועוד לפניו אהוד ברק, 98% מהשטח, היה נוצר רצף טיריטוריאלי פלסטיני בין הגדה המערבית לשטח ממלכת ירדן, שינוי אסטרטגי מפחיד שהיה מאפשר הכנסת נשק רקטי, תותחים וטילים שהיו "מכסים" את כל שטח ישראל ממזרח. הגדה המערבית ללא נוכחות צה"ל עלולה להוות "ראש גשר" לפלישת צבא ערבי ממזרח עד לחופי הים התיכון כדי ליצור נתק בין שני חלקי ישראל. יחד עם איום חיזבאללה מצפון ובמצב כזה גם הצטרפות האיום הסורי, אין ספק כי הערבים בשיתוף מדינות ערב ומצרים, היו פותחים במלחמה כוללת נגד ישראל, אחרי שלב פגיעת אלפי רקטות באוכלוסיה הישראלית בכל שטחי ישראל תוך גרימת מאות אלפי אבידות בקרב האוכלוסיה האזרחית והרס רכוש רב
אפשרות זאת לא הייתה מעולם ולא תהיה הגיונית ובצידה טמון כאמור סיכון אסטרטגי לקיומה של ישראל, על אף העוצמה של צה"ל ואף אם יוותר עבאס לפתע ויודיע כי הוא מוכן לפתוח במו"מ שיכלול שינוי בדרישות - אין לישראל כל בסיס להאמין להבטחות של הפלסטינים. מטרתו של עבאס תהיה להרוויח שוב זמן יקר שיבוזבז לרעת ישראל ויסייע לפלסטינים להשיג עוד יתרונות בינלאומיים
נותרה האפשרות שקיימת היום. השארת ישובי יהודה ושמרון על קנם. צה"ל ממשיך להגן בתוך חבלי איו"ש המיושבים בישראלים ולאורך בקעת הירדן, לאורך גבול ישראל -ירדן. כאשר צה"ל למעשה נסוג בעבר משטחי סי ואינו שולט בתוך השטח בו מרוכזים כפרי הפלסטינים ועריהם כמו ג'נין, שכם, רמאללה וחברון הפלסטינית - אך אם איום חידוש האיניפאדה יתממש ימצא את עצמו צה"ל שוב בשטח צפוף האוכלוסיה הפלסטינית בלא ברירה רבה
במצב הזה, כאשר האיום לחידוש האינתיפאדה עלול כאמור להתממש בכל רגע. הפלסטינים מקשיחים את עמדותיהם. ברקע "האביב הערבי" והמתחולל בארצות ערב הסמוכות לישראל; מצרים, סוריה, מצב נזיל בממלכת ירדן העלול להתפרץ בכל רגע, התחזקות החיזבאללה בחסות איראן והאיום האיראני כלפי ישראל. במצב זה, בפני ישראל שלוש אפשרויות ואלה הן
אפשרות א' - הכרה במדינה פלסטינית, תוך שאיפה לנהל עם המדינה החדשה מו"מ לשלום עם תנאים מוקדמים, חלקם כבר בוצעו על ידי הפלסטינים באופן חד צדדי תוך סיכון וודאי שהמו"מ יכשל, בגלל השאיפות הלאומיות של הפלסטינים ל"זכות השיבה" לשטח הריבוני של ישראל, שהפלסטינים, השואבים עידוד מהצלחתם באו"ם- דורשים וידרשו - תנאי מוקדם שישראל אינה יכולה להסכים לו בשום אופן. עוד תנאים מוקדמים שהפלסטינים יעמידו כדי להכשיל את המו"מ לרבות המשך הסירוב להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. כי ברור כיום, אתמול הכריז על כך עבאס, כי השאיפות הלאומיות הפלסטיניות כוללות הקמת מדינה פלסטינית במקום ישראל ולא לצד ישראל. אפשרות זאת תעמיד את ישראל בוודאות בהתמודדות יומיומית הרסנית במשך כמה שנים מול חידוש האינתיפאדה והפעם כאמור בתמיכה צבאית איראנית והספקת נשק רקטי, תוך סיכון שחיזבאללה יצטרף וימטיר במשך שבועות אלפי רקטות על ערי ישראל, לרבות הצורך לגייס כוחות מילואים ולהועיד תקציבי ענק ללחימה העלולה לגרור את ישראל לפלוש שוב לדרום לבנון כדי לעצור את ירי הרקטות במבצע קרקעי, תוך סיכון של אבידות כבדות הן של אזרחים (פגיעת רקטות) והן של חיילי סדיר ומילואים בלחימה, תוך סיכון נוסף שתתלקח מלחמה אזורית כוללת, וגם צה"ל חזק ככל שיהיה, יתקשה לעמוד בה ואף אם נאמין בכוחו של צה"ל, תגרום אבידות כבדות ואלפי נפגעים בישראל. כאמור, אין כל ספק כי במלחמה אזורית כוללת תקח איראן חלק פעיל ביותר לרבות שיגור טילים ארוכי טווח מצפון איראן לעבר תל אביב וגוש דן
אפשרות ב' - ישראל "יושבת בחיבוק ידיים", שומרת על המצב הקיים, לא מבצעת שום שינוי מדיני, לא עושה שינויים בהחלטות ממשלה קודמות, לא מכריזה על בניה בשטח, ממשיכה לקרוא לפסלטינים לשולחן המו"מ, תוך סיכון וודאי שהוא יכשל בגלל אותן סיבות באפשרות א', לרבות המשך הקפאת הבניה באיו"ש, הקפאת בניית הרחבת הישובים הקיימים ביהודה ושמרון - כאשר מאות צעירים וצעירות המתגוררים באותם ישובים, השתחררו בנתיים משרות חובה בצה"ל ורוצים להקים משפחות ולבנות את ביתם בישוב בו נולדו וגדלו ובו גרים הורים - איפה הם יקימו את ביתם? בנגב? באופקים? - הלוואי וזה היה קורה. זה יכול לקרות במצב של שלום, שכאמור לא נראה באופק, אז ישראל תוכל להשקע בתשתיות בנגב ותעניק לאותם מתיישבים מענקי ענק להקמת ביתם - חזון ציוני נהדר כשלעצמו שכאמור יתכן רק בעת שלום. בנתיים תקציבי הענק לייעד לחלום הזה? נצטרך לראות אותם מיועדים לצורכי בטחון, שמירה על כוחו של צה"ל בהשקעות מסיביות והשקעות עתק בתחום ההגנה בפני רקטות וטילים ארוכי טווח, קרי, פיתוח אמצעי יירוט כגון עשרות סוללות של "כיפות ברזל", "קלע דויד" ועוד. כשלון (וודאי) של אפשרות ב' תוביל לחידוש האיתיפאדה, מימוש איום חיזבאללה ומלחמה אזורית כוללת בהשתתפות איראן
אפשרות ג: מה שהחלה לעשות ממשלת נתניהו, לרבות החלטות אמיצות נוספות בכיוון זה בעתיד. החלטות בנוסח בניית 3000 יחידות דיור בירושלים, שכונת גילה וממזרח לבירה. חיזוק ההתישבות ביהודה ובשומרון. על ישראל לשקול לאמץ את דו"ח השופט אדמונד לוי. יש לתת דגש על חיזוק כוחו של צה"ל, הצטיידות ועיבוי כוח הירוט נגד רקטות וטילים כהכנה לחידוש האיניפאדה ואיום מלחמה כוללת ועדיין לא דברנו על צורך-העל לשתק את התפתחות הגרעין האיראני. חלון ההזדמניות לעשות כן הולך ונסגר. במקביל להמשיך ולדרוש מהפלסטינים לשוב למו"מ תוך ביטול ההכרזה החד-צדדית. אין באופק כל סיכוי שהפלסטינים יסכימו לדרישה זו בשלב זה. כל מי שמדבר על אופק מדיני ותקוות לשלום תוך הסכמי שלום עם הפלסטינים והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, חולם בהקיץ. האיום הקיומי על ישראל התחזק. למרות הרצון לוויתורים מרחיקי לכת, עבאס אף פעם לא היה מסכים לשום וויתורים. בלי וויתורים לא יהיה שלום, גם אם ישראל תוותר חד-צדדית. נהפוך הוא - וויתורים יקרבו מלחמה. עם ישראל חייב להתאחד מאחורי הממשלה החדשה שתקום לאחר הבחירות בחודש הבא ולהתכונן לבאות - זמנים קשים. עברנו את פרעה - נעבור גם את זה - רק אם תהיה אחדות
5.12.2012
בעקבות ההכרזה החד צדדית של מחמוד עבאס ברמאללה על הקמת מדינת פלסטין ובירתה ירושלים והחלטת האו"ם האומללה להכיר ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה, הכניס עבאס את הפלסטינים למוד של אל-חזור. אף ממשלה בישראל לא תסכים להכנס למו"מ עם הרש"פ או אש"פ (החתום על הסכמי אוסלו) בתנאים מוקדמים שכמה מהם כבר בוצעו באופן חד-צדדי על ידי הפלסטינים הלכה למעשה. בכך קבע עבאס כי אין דרך למו"מ בשלב הנראה לעין. כשאין מו"מ התותחים יורים. במקרה הזה רקטות וטילים
ממשלת ישראל נקטה בצעד ובעיתוי הנכונים והנדרשים מאד בפרסום ההחלטה לעיבוי מסיבי של הבניה בירושלים ושכונותיה והקמת רצף טריטוריאלי בין בירת ישראל לישוב מעלה האדומים הסמוך למדרונות הפונים אל ים המלח. ממשלת ישראל תצטרך גם להתחיל מיד בביצוע. אלה לא צעדי ענישה נגד הפלסטינים, אלא הצעדים הדרושים לחיזוק ירושלים ויהודה, כמו עוד גושי התיישבות, אל מול נסיון של קביעת עובדות חד-צדדיות בשטח והסלמה גוררת אינתיפאדה בנוסח "מלחמת שחרור" שהפלסטינים מתכננים שעלולה לסחוף את ישראל להתלקחות אזורית
.
העיתוי הנוכחי חשוב מבחינה מדינית אך גם בטחונית. מעודדים מהצלחתם לא יוותרו הפלסטינים על דרישתם ל"זכות השיבה" לפלסטינים במחנות הפליטים בלבנון, ירדן וסוריה - זכות שיבה לא רק לשטחי הגדה המערבית, אלא גם לישראל בתוך הקו הירוק. בהעדר מו"מ ישיר אשר כאמור לא יוכל להתקיים בגלל הצעדים החד צדדיים הפלסטינים, ינסה עבאס לשוב ולפנות לעצרת הכללית של האו"ם בבקשה להעביר החלטה חד-צדדית בנושא שיבת פלסטינים
יש צפי לצעדים נוספים של הפלסטינים ובקרוב. הצעד הפלסטיני הבא הוא פיוס של הרש"פ עם החמאס, כי התכנון של הפלסטינים היא "אחדות לאומית" - אש"פ - חמאס. מעודדים מתמיכת 138 מדינות בהם כמעט כל מדינות אירופה, הפיוס דרוש לפתיחת "מלחמת שחרור" פלסטינית, נוסח מלחמת השחרור של ישראל ב-1948 עם אופציה כי מדינות נוספות במזרח התיכון יצטרפו למלחמה אזורית כוללת. הקצנת העמדות של אש"פ - אבו מאזן, תאפשר פיוס עם החמאס
ישראל חייבת לעצור את היוזמות החד צדדיות הפלסטיניות שעלולות להוות עילה לחידוש האינתיפאדה שהפעם תהפוך כאמור "למלחמת שחרור" פלסטינית - איום אסטרטגי, מפני שחידושה של האיניתפאדה במצב הקיים במזרח התיכון, עלול לגרור כאמור למלחמה אזורית כוללת, בהשתתפותה הפעילה של איראן, שילווה בשיגור טילים ארוכי טווח מצפון איראן לעבר ריכוזי אוכלוסיה אזרחית בישראל, תוך הפעלת אלפי קני רקטות של החיזבאללה עם צפי מזעזע של אלפי ישראלים הרוגים. מצב זה יגרור גם את החמאס לחידוש גשם הרקטות על דרום ישראל ויתכן, די בוודאות, אף לביטול הסכמי השלום ע"י מצריים, הנשענים כרגע על "קרעי תרנגולת". מצריים בכאוס. נשיא האחים המוסלמים עלול לחפש פתרון למאבקים הפנימיים בצורת קידום כוחות מצריים לסיני. ישראל תיאלץ להגיב צבאית - אין מצב שתרשה קידום כוחות מצריים לשטח שממזרח לתעלת סואץ
האיום בפתיחת "מלחמת שחרור" פלסטינית שעלול להתלקח למלחמה אזורית הוא איפה ממשי. אם יופל אסאד בסוריה בקרוב (נראה כי ימיו ספורים) עלולה סוריה שתשלט על ידי צבא סוריה החופשית, מתוגבר באל-קאידה, להצטרף למלחמה הכוללת. כדי לעצור התדרדרות מסוכנת זאת, ישראל תיאלץ להפיל את שלטונו של אבו מאזן ואת שלטון הרש"פ ולחזור למצב שליטה מלאה בכל שטחי איו"ש לרבות שליטה מלאה בשטחי איי, בי וסי החלת שלטון צבאי על רמאללה, חברון הערבית, שכם וג'נין לרבות כל האזורים הכפריים בשלטון הרש"פ \חמאס - לאחר הפיוס הקרב ובא
כדי לעמוד בכל ההתרחשויות הכמעט וודאיות האלה, (הנשיא אובמה וארה"ב עם השפעה מוחלשת אמריקנית, תוצאת האג'נדה של אובמה, לא יוכלו לעצור עוד את מצריים, כמו שהחולשה במדיניות החוץ האמריקנית שהחלה בעידן אובמה, לא יכולה הייתה לעצור באו"ם את הצעד החד צדדי של עבאס) אם נשאר עוד סיכוי קלוש ביותר לחידוש המו"מ עם הפלסטינים, ישראל חייבת לאלתר, אין לחכות ולתת למצב להתדרדר, ליצור עובדות חדשות בשטח שיהוו משקל נגד לתנאים המוקדמים של הפלסטינים שחלקם כאמור כבר בוצעו - התחלת בניה מסיבית בשטח שהוכרז עליו היא איפה שלב אסטרטגי ישראלי חשוב וראשון במעלה
באשר לעיתוי - ישראל חתמה עם הרש"פ (בפועל נחתם עם אש"פ) על הסכמי אוסלו ב-93, הסכמי אוסלו ב' ב-95 והסכמי וואי ב-97. יישראל כיבדה את שלושת ההסכמים ואף נסוגה משטחים עלהם הוסכם ואף מעבר למה שהוסכם. הפלסטינים לא כיבדו אף הסכם. בשנת 2000 פרצה אינתיפאדת אל אקצה ביוזמת הרש"פ. ממש אחרי שישראל וויתרה, נסוגה מדרום לבנון. ישראל נתפשה בעניים פלסטיניות בחולשה. זה היה המועד והעיתוי המתאים לקבוע סופית שהפלסטינים לא יכבדו שום הסכם שלום ולהתחיל לבנות ולפתח את איזורי יהודה ושומרון. ב-2005 נסוגה ישראל מרצועת עזה תוך עקירת 18 ישובים וביצוע טראנספר ל-20 אלף ישראלים שהתגוררו בה מאז 67 - התשובה הפלסטינית, בביצוע ארגון הטרור חמאס - "גשם של רקטות" לעבר ערי וישובי הדרום שנמשך מאז ועד להפסקת האש הנוכחית וצריך להוסיף - הפסקת האש השבירה. הפלסטינים לא פסקו בכל אותן שנים מ-1993 בתכנון וביצוע של פיגועי טרור, פיגועי ירי, השלכת אבנים, רצח בישובים, ומטעני חבלה. כאשר ברור כי פני הפלסטינים לא לשלום - נוצרו מאז 97 שתי אפשרויות. הראשונה בוצעה על ידי הממשלה. האפשרות השניה והמסוכנת הייתה - ביצוע נסיגה חד צדדית מכל השטחים, עקירת ישובים וזניחת ערי איו"ש, תוך ביצוע טרנספר למאות אלפי יהודים שהתישבו באיו"ש בהתאם להחלטות ממשלות ישראל בעבר, תוך עימותים וחציית העם בישראל עם השלכות חברתיות קשות
אם ישראל הייתה מבצעת תוכנית חד צדדית זאת שהותוותה על ידי מפלגות השמאל וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט - היום היו מכוון כוח רקטי אדיר לעבר גוש דן, ירושלים, השרון ועמק יזרעאל, מאות קני רקטות ונשק קטלני אחר המיוצר באיראן היה מכוון לעבר ישראל. יתכן אף כי אם הייתה ישראל מבצעת את הנסיגה שתכנן אולמרט ועוד לפניו אהוד ברק, 98% מהשטח, היה נוצר רצף טיריטוריאלי פלסטיני בין הגדה המערבית לשטח ממלכת ירדן, שינוי אסטרטגי מפחיד שהיה מאפשר הכנסת נשק רקטי, תותחים וטילים שהיו "מכסים" את כל שטח ישראל ממזרח. הגדה המערבית ללא נוכחות צה"ל עלולה להוות "ראש גשר" לפלישת צבא ערבי ממזרח עד לחופי הים התיכון כדי ליצור נתק בין שני חלקי ישראל. יחד עם איום חיזבאללה מצפון ובמצב כזה גם הצטרפות האיום הסורי, אין ספק כי הערבים בשיתוף מדינות ערב ומצרים, היו פותחים במלחמה כוללת נגד ישראל, אחרי שלב פגיעת אלפי רקטות באוכלוסיה הישראלית בכל שטחי ישראל תוך גרימת מאות אלפי אבידות בקרב האוכלוסיה האזרחית והרס רכוש רב
אפשרות זאת לא הייתה מעולם ולא תהיה הגיונית ובצידה טמון כאמור סיכון אסטרטגי לקיומה של ישראל, על אף העוצמה של צה"ל ואף אם יוותר עבאס לפתע ויודיע כי הוא מוכן לפתוח במו"מ שיכלול שינוי בדרישות - אין לישראל כל בסיס להאמין להבטחות של הפלסטינים. מטרתו של עבאס תהיה להרוויח שוב זמן יקר שיבוזבז לרעת ישראל ויסייע לפלסטינים להשיג עוד יתרונות בינלאומיים
נותרה האפשרות שקיימת היום. השארת ישובי יהודה ושמרון על קנם. צה"ל ממשיך להגן בתוך חבלי איו"ש המיושבים בישראלים ולאורך בקעת הירדן, לאורך גבול ישראל -ירדן. כאשר צה"ל למעשה נסוג בעבר משטחי סי ואינו שולט בתוך השטח בו מרוכזים כפרי הפלסטינים ועריהם כמו ג'נין, שכם, רמאללה וחברון הפלסטינית - אך אם איום חידוש האיניפאדה יתממש ימצא את עצמו צה"ל שוב בשטח צפוף האוכלוסיה הפלסטינית בלא ברירה רבה
במצב הזה, כאשר האיום לחידוש האינתיפאדה עלול כאמור להתממש בכל רגע. הפלסטינים מקשיחים את עמדותיהם. ברקע "האביב הערבי" והמתחולל בארצות ערב הסמוכות לישראל; מצרים, סוריה, מצב נזיל בממלכת ירדן העלול להתפרץ בכל רגע, התחזקות החיזבאללה בחסות איראן והאיום האיראני כלפי ישראל. במצב זה, בפני ישראל שלוש אפשרויות ואלה הן
אפשרות א' - הכרה במדינה פלסטינית, תוך שאיפה לנהל עם המדינה החדשה מו"מ לשלום עם תנאים מוקדמים, חלקם כבר בוצעו על ידי הפלסטינים באופן חד צדדי תוך סיכון וודאי שהמו"מ יכשל, בגלל השאיפות הלאומיות של הפלסטינים ל"זכות השיבה" לשטח הריבוני של ישראל, שהפלסטינים, השואבים עידוד מהצלחתם באו"ם- דורשים וידרשו - תנאי מוקדם שישראל אינה יכולה להסכים לו בשום אופן. עוד תנאים מוקדמים שהפלסטינים יעמידו כדי להכשיל את המו"מ לרבות המשך הסירוב להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. כי ברור כיום, אתמול הכריז על כך עבאס, כי השאיפות הלאומיות הפלסטיניות כוללות הקמת מדינה פלסטינית במקום ישראל ולא לצד ישראל. אפשרות זאת תעמיד את ישראל בוודאות בהתמודדות יומיומית הרסנית במשך כמה שנים מול חידוש האינתיפאדה והפעם כאמור בתמיכה צבאית איראנית והספקת נשק רקטי, תוך סיכון שחיזבאללה יצטרף וימטיר במשך שבועות אלפי רקטות על ערי ישראל, לרבות הצורך לגייס כוחות מילואים ולהועיד תקציבי ענק ללחימה העלולה לגרור את ישראל לפלוש שוב לדרום לבנון כדי לעצור את ירי הרקטות במבצע קרקעי, תוך סיכון של אבידות כבדות הן של אזרחים (פגיעת רקטות) והן של חיילי סדיר ומילואים בלחימה, תוך סיכון נוסף שתתלקח מלחמה אזורית כוללת, וגם צה"ל חזק ככל שיהיה, יתקשה לעמוד בה ואף אם נאמין בכוחו של צה"ל, תגרום אבידות כבדות ואלפי נפגעים בישראל. כאמור, אין כל ספק כי במלחמה אזורית כוללת תקח איראן חלק פעיל ביותר לרבות שיגור טילים ארוכי טווח מצפון איראן לעבר תל אביב וגוש דן
אפשרות ב' - ישראל "יושבת בחיבוק ידיים", שומרת על המצב הקיים, לא מבצעת שום שינוי מדיני, לא עושה שינויים בהחלטות ממשלה קודמות, לא מכריזה על בניה בשטח, ממשיכה לקרוא לפסלטינים לשולחן המו"מ, תוך סיכון וודאי שהוא יכשל בגלל אותן סיבות באפשרות א', לרבות המשך הקפאת הבניה באיו"ש, הקפאת בניית הרחבת הישובים הקיימים ביהודה ושמרון - כאשר מאות צעירים וצעירות המתגוררים באותם ישובים, השתחררו בנתיים משרות חובה בצה"ל ורוצים להקים משפחות ולבנות את ביתם בישוב בו נולדו וגדלו ובו גרים הורים - איפה הם יקימו את ביתם? בנגב? באופקים? - הלוואי וזה היה קורה. זה יכול לקרות במצב של שלום, שכאמור לא נראה באופק, אז ישראל תוכל להשקע בתשתיות בנגב ותעניק לאותם מתיישבים מענקי ענק להקמת ביתם - חזון ציוני נהדר כשלעצמו שכאמור יתכן רק בעת שלום. בנתיים תקציבי הענק לייעד לחלום הזה? נצטרך לראות אותם מיועדים לצורכי בטחון, שמירה על כוחו של צה"ל בהשקעות מסיביות והשקעות עתק בתחום ההגנה בפני רקטות וטילים ארוכי טווח, קרי, פיתוח אמצעי יירוט כגון עשרות סוללות של "כיפות ברזל", "קלע דויד" ועוד. כשלון (וודאי) של אפשרות ב' תוביל לחידוש האיתיפאדה, מימוש איום חיזבאללה ומלחמה אזורית כוללת בהשתתפות איראן
אפשרות ג: מה שהחלה לעשות ממשלת נתניהו, לרבות החלטות אמיצות נוספות בכיוון זה בעתיד. החלטות בנוסח בניית 3000 יחידות דיור בירושלים, שכונת גילה וממזרח לבירה. חיזוק ההתישבות ביהודה ובשומרון. על ישראל לשקול לאמץ את דו"ח השופט אדמונד לוי. יש לתת דגש על חיזוק כוחו של צה"ל, הצטיידות ועיבוי כוח הירוט נגד רקטות וטילים כהכנה לחידוש האיניפאדה ואיום מלחמה כוללת ועדיין לא דברנו על צורך-העל לשתק את התפתחות הגרעין האיראני. חלון ההזדמניות לעשות כן הולך ונסגר. במקביל להמשיך ולדרוש מהפלסטינים לשוב למו"מ תוך ביטול ההכרזה החד-צדדית. אין באופק כל סיכוי שהפלסטינים יסכימו לדרישה זו בשלב זה. כל מי שמדבר על אופק מדיני ותקוות לשלום תוך הסכמי שלום עם הפלסטינים והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, חולם בהקיץ. האיום הקיומי על ישראל התחזק. למרות הרצון לוויתורים מרחיקי לכת, עבאס אף פעם לא היה מסכים לשום וויתורים. בלי וויתורים לא יהיה שלום, גם אם ישראל תוותר חד-צדדית. נהפוך הוא - וויתורים יקרבו מלחמה. עם ישראל חייב להתאחד מאחורי הממשלה החדשה שתקום לאחר הבחירות בחודש הבא ולהתכונן לבאות - זמנים קשים. עברנו את פרעה - נעבור גם את זה - רק אם תהיה אחדות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה