החזון הציוני הציל אותנו מצפורני הנאצים

החסיד הצעיר גזז את פיאותיו גילח את זקנו והצטרף לתנועה הציונית

שנה לפני עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה הוא חזה את הגירוש וההשמדה של שליש מבני 
העם היהודי. זאב רזיאלי נסע לפיוטרקוב בפולין והעלה לארץ ישראל את בני משפחתו טרם השואה

מאת שי רזיאלי

זאב רזיאלי (אליהו זאב רוזנבוים) היה חסיד צעיר מחצר החסידות של הרבי מרדומסק בפולין. הוא נולד ב-1901 למשפחת רוזנבוים, משפחה חסידית שהתגוררה בעיר פיוטרקוב. אבי המשפחה ר' עזיראל יהודה, היה יהודי חרדי שעסק במסחר. אליהו זאב היה בחור ישיבה, נחשב עילוי, כתב "פשטים", באורים והסברים לתלמוד ולגמרא ורבים ניבאו כי יהיה גדול בתורה, חסיד ורב נערץ

בהיותו בן 17 לקח אותו אביו בחופשת הקיץ למסע רכישת סחורות לבית העסק. האב והבן נסעו בכל רחבי המדינה ואף לארצות השכנות, אליהו זאב שלט בכמה שפות; פולנית, גרמנית, עברית, אידיש, אנגלית ומאוחר יותר אף ערבית. אליהו זאב למד מאביו כיצד לרכוש סחורות, במהרה שלח אותו אביו לבדו למסעי רכישות, הסוחרים רחשו לו כבוד ואמון ומסרו לו סחורות בשווי רב תמורת שטרי חוב מאולתרים. אביו תמיד שילם את חובו במועד והמסחר שקק. במסעותיו באירופה ב- 1918-19 נחשף אליהו זאב לתנועה ציונית צעירה שקמה בפולין - "הפועל הצעיר". במהרה החל להשתתף באסיפות ובפעילות התנועה הציונית שהטיפה לנוער היהודי לעלות כחלוצים לארץ ישראל כדי לייבש ביצות ולבנות את הארץ. אליהו זאב שהיה מנהיג מלידה ונואם מזהיר, שובץ על ידי התנועה לעבור בערי השדה ולסייע בנאומים להלהיב צעירים יהודים להצטרף לתנועה החלוצית הציונית

אביו לא ידע זמן רב על פעילותו החילונית של בנו, כי אביו, בהיותו יהודי חרדי, האמין שאין לעלות לארץ ישראל לפני ביאת המשיח והגאולה. אליהו זאב החל להאמין אחרת, הוא הפך לציוני נלהב ובשלב הזה התייצב בפני אביו וסיפר לו על שאיפתו לעבור למחנה הכשרה של התנועה הציונית ובתום תקופת הכשרה קצרה לעלות לארץ ישראל, לבנות את הארץ ולהתיישב בה. האב התנגד בתוקף. אליהו זאב הצליח בחכמתו לשכנע את אביו לנסוע אתו לחצר הרבי מרדומסק להתוודעות. אליהו זאב הצליח להתקבל אצל הרבי ושכנע את הרב האדמו"ר לדבר על לבו של אביו כי יתיר לבנו לעלות לארץ. האדמו"ר זימן את האב ואמר לו: בנך גדול בתורה ותלמיד חכם, מושך אותו לנסוע לארץ ישראל וסיבותיו עמו, ימים יגידו אם עשה מעשה טוב ומועיל, ברך אותו לפני שהוא נוסע לארץ הקודש.  האב, שכיבד מאד את האדמו"ר נענה וברך את אליהו זאב בדרך צליחה ובברכת הצלחה בארץ המובטחת

בשלב הזה גזר אליהו זאב את פיאותיו המסתלסלות, גילח את זקנו והחליף את הלבוש החרדי המסורתי בבגדים של צעיר חילוני, חלוץ עברי, הוא הצטרף למחנה הכשרה שהוקם ליד ורשה וב-1920 עלה לארץ והגיע לנמל יפו באוניה שחצתה את הים השחור ועברה דרומה דרך מיצרי הדרדנלים בתורכיה

אליהו זאב הצטרף לקבוצת צעירים שיסדו את קיבוץ תל יוסף, הוא עבד בשדות, בבניית הקיבוץ ובסלילת הכביש מעפולה לבית שאן. האיזור שהיה שורץ יתושי ביצות הקשה מאד, אליהו זאב לקה במלריה והועבר לבית חולים מקומי. הרופא שטיפל בהורדת חומו הגבוה, בעזרת תרופות נגד מלריה שהושגו בקושי, אמר לו, כי אם הוא חפץ לחיות, מוטב שיעקור לאיזור אחר, לחיפה, קרוב לחופי הים שם יש סיכוי שיחלים. בלב כבד עזב אליהו זאב את חבריו בקיבוץ ועקר לחיפה

בחיפה עבר לגור עם חבר, שלמה הוניגמן, שעלה לארץ אף הוא מפולין. השניים שכרו דירת רווקים קטנה בשכונת הדר עליון ואליהו זאב החל לעבוד כנהג אוטובוס, שכיר בחברה בבעלות משפחה ערבית מחיפה. במהרה רכש אוטובוס בעצמו עם שותף וקיבל מהשלטונות הבריטיים, רשיון להסעת נוסעים אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל המנדטורית בקו חיפה- ביירות- דמשק- בגדד, אחת לשבוע, היה זה בשנת 1922. הקו היה ריווחי והיה למעשה הבסיס של התחבורה העברית בחיפה. לימים הקים אליהו זאב קופרטיב לתחבורה שבו הנהגים הם בעלי הבית. קווי התחבורה העברית הראשונים בעיר מהדר לשכונת בת גלים (קו 7) וחזרה ויותר מאוחר לנשר ולקריית עמל (קו 8)  יוסדו על ידי אליהו זאב וחבריו והיו הבסיס לחברת האוטובוסים הגדולה "חבר" שהפכה מאוחר יותר לחברת "שחר" שהתאחדה עם קופרטיבי "אגד" והפכה לחברת התחבורה הציבורית הגדולה בארץ ושנים רבות גם הכמעט בילעדית. אליהו זאב רוזנבאום ששינה את שם משפחתו לרזיאלי, שם עברי, היה אחד ממנהלי חברת האוטובוסים הגדולה בישראל

באחד מימי שישי, של שנת 1925, קיבל שותפו לדירה שלמה הוניגמן, מברק המודיע לו כי אחותו של שלמה, נעמי הוניגמן, מגיעה מפולין למחרת, שבת, באוניה לנמל חיפה. אליהו זאב ליווה את שלמה בשבת בבוקר לנמל לקבל את פני אחותו של שלמה. הייתה זו אהבה ממבט ראשון, נעמי נישאה לאליהו זאב ולזוג נולדו שתי בנות: רות ורינה, מאוחר יותר נולד שי, הלא הוא עבדכם הנאמן הכותב רשימה זו

נעמי וזאב רזיאלי  

בחורף 1932 במקביל לשינויים הפוליטיים שהחלו באירופה, חזה אליהו זאב את עלייתו של מנהיג המפלגה הנאצית בגרמניה להיות קאנצלר גרמניה ואכן ב-1933 נבחר אדולף היטלר לכהונה של הפיהרר הגרמני והפך לדיקטטור. שנה קודם השתדל אליהו זאב אצל השלטונות הבריטיים והצליח להשיג סרטיפיקטים להעלות את כל בני משפחתו שנותרו בפולין. אליהו זאב ידע כי הוא לא יכול לשלוח את ניירות ההגירה בדואר, כי אביו לא יסכים לעזוב הכל ולעלות לארץ. באותם ימים יהודים רבים  עדיין לא חששו, היטלר עדיין היה באופוזיציה בגרמניה והם אמרו לעצמם ולבני משפחותיהם; לנו זה לא יקרה. אך אליהו זאב, חשב אחרת, הוא נטל חופשה, נפרד מאשתו נעמי ומשתי בנותיו, עלה על אוניה והפליג לאטליה, משם נסע לפולין לעיר פיוטריקוב אותה עזב תרייסר שנים קודם, ובידיו מעטפה גדולה ובה ניירות ההגירה של כל בני משפחתו על נשותיהם וטפם. הוא הצליח לשכנע את אביו שכינס את כל המשפחה וסיפר להם כי הוא החליט להענות להפצרותיו של בנו הבכור, להעלות את כולם לארץ ישראל. האב אמר; לא בכדי שכנע אותי הרבי האדמו"ר מרדומסק לפני תרייסר שנים להסכים שבני הבכור אליהו זאב יעזוב את הישיבה ויעלה לארץ ישראל, זו הייתה שליחותו, עכשיו הוא בא מארץ ישראל ואומר כי אין להשאר כאן, אלא לעלות לישראל כפיקוח נפש

משפחת רוזנבאום עלתה לארץ בקיץ 1932. האב ר' עזריאל יהודה, האם מרים לבית ליברמן, הבנים; זאב, יחזקאל ויחיאל והבנות; חנה וטובה. הייתה עוד אחות צעירה בתיה, היא משום מה נותרה בפולין אצל אחותה הבכירה רחל. שתי בנות העדיפו להשאר בפולין. אלה רוזנבאום הייתה פרופסור למטמטיקה באוניברסיטת ורשה, היא אמרה שמעמדה מבטיח לה בטחון ולא תעזוב ואחותם רחל שנישאה ליהודי אמיד בשם יעקב שמרגד, סירבה לעזוב ואמרה כי כסף יקנה הכל 
קלגסיו הנאצים של היטלר שלחו אותם לשריפה בכבשני מחנה הריכוז אוושוויץ אחרי שהמיתו אותם בתאי הגזים הנוראיים. הכסף והמעמד לא עזרו. האחות בתיה שכאמור נשארה להתגורר אצל אחותה הבכירה רחל שמרגד, נילקחה למחנה הריכוז הנורא ברגן בלזן ואיך שהוא הצליחה לשרוד את הסבל הנורא בגהינום של הנאצים. בתיה פגשה במחנה את יואל כהן ונישאה לו. השניים עלו לארץ באונית מעפילים בעליה ב', נוסעי האוניה גורשו לקפריסין ואחר כך הורשו לשוב לארץ, אך הושמו במחנה המעפילים בעתלית 

אליהו זאב הציל את רוב בני משפחתו. הוא עבר להתגורר בטבעון והיה ראש המועצה הראשון (1949) של ישוב הגנים הפורח. לימים בנה זאב רזיאלי את בית הקולנוע בקרית טבעון הקיים עד עצם היום הזה - קולנוע זוהר. אליהו זאב נפטר בקיץ 1975, נעמי רעייתו נפטרה ב-1986. זאב ונעמי רזיאלי קבורים בבית העלמין של קרית טבעון הנשקף אל עמק יזרעאל המוריק, אותו אהבו כל כך.  עשרות בני משפחת רוזנבאום -רזיאלי  דודים, דודות, בני דודים, נכדים ונינים, פזורים בכל הארץ, אך את כולם מאחדת ההכרה כי חזונו של אליהו זאב והפיכתו מיהודי חרדי לציוני נלהב היא שהצילה אותם, את בניהם ובני בניהם מציפרני הנאצים, מהשמדה. רובם אגב דתיים ציוניים חובשי כיפות סרוגות

בשלהי ימיו סייע אליהו זאב להקים את בית הכנסת המרכזי של טבעון ושב למקורותיו המסורתיים ביהדות. בילדותי (נולדתי בטבעון) סיפר לי אבי אייך הצטרף לתנועה הציונית. בנערותי לקח אותי אבי ביום השנה למותו של אביו לקברו, שם נהגו להקריא את צוואת סבי שכתב בין הייתר; ראשית, על כל הניצבים כאן מעל קברי להודות להלל ולשבח את בני הבכור אליהו זאב כי בזכותו אתם בחיים. הוא בתבונתו ידע להצטרף ל"הפועל הצעיר" להפוך לציוני, לחלוץ בארץ ישראל ולבנות את הארץ. בחכמתו ידע לשוב לגולה ולשכנע אותי להעלותכם לארץ ובכך הציל את רוב משפחתנו, ולו תודות