צפיתי בהם דומע מרוב התרגשות. בני הגיל השלישי מהקהילה היהודית בטורונטו עמדו בתור כדי לתרום ביד נדיבה לפצועי צה"ל בישראל
מאת שי רזיאלי
ביום חמישי הוזמנתי ע"י "בית הלוחם קנדה" לבית הורים ידוע בטורונטו
המאכלס את בני הגיל השלישי מהקהילה היהודית בעיר, הוזמנתי כמרצה אורח להשתתף בערב שהוקדש כולו לפצועי צה"ל ומערכת הבטחון בישראל. המטרה המרכזית של הערב, איסוף תרומות לבתי הלוחם של ארגון נכי צה"ל
הערב נפתח באולם הארועים של הבית' במחרוזת שירים עבריים ע"י חבורת זמר המורכבת מדיירי בית ההורים, כולם בני 80, 90 ומעלה בליווי נגן סקסופון ומתופף. אל שירת המקהלה הצטרף הקהל, כולם בני אותו גיל, אוחזים בידיהם שירונים, מילות השירים העבריים מודפסות בשפה האנגלית והם שרים בעברית רהוטה
בתום דברי ברכה מפי מייסד 'בית הלוחם קנדה' ונשיאה הראשון, ברני ווינשטיין (מעל גיל 90) נשיאת בית הלוחם קנדה, טובי פלדברג ומארגני הערב; ג'ויס בינסטוק ויעקב גלדסטון, הגיע תורי לספר על בתי הלוחם בישראל - הבית השני האוהב והחם של פצועי מערכת הבטחון בישראל
במהלך דבריי, בהם ספרתי על פעילויות בתי הלוחם למען פצועי צה"ל, הצגתי על מסך ענק סרטון, סיפורו של רונן הבן הבכור שלי, לוחם ימ"מ אשר נפצע קשה בקרב עם מחבלי ג'האד איסלאמי שהתבצרו בבית בכפר עאנזה בשומרון. הסרטון; "הדרך הארוכה לשיקום כנגד כל הסיכויים", עורר התרגשות רבה בקרבם. (קישור לצפייה בסרטון ראו למטה)
ספרתי להם על מאבק ההשרדות של רונן, שהיה מחוסר הכרה במשך שישה חודשים מפגיעת קליע תת מקלע בראשו, מאושפז ביחידה לטיפול נמרץ בביה"ח תל השומר ובבית לווינשטייין, מוגדר ע"י רופאיו כפצוע אנוש עם חשש לחייו ואחר כך כמי שהוגדר כי יוותר "צמח" למשך כל חייו, ובהמשך, איך, בניגוד לכל הסיכויים והתחזיות, שב רונן להכרתו לאיטו והוא אתנו, מתקשר עם כולם, למרות השיתוק, ליקוי בדיבורו והמגבלות הקשות, ריתוקו לכסא גלגלים, זקוק לסיוע מלווה. ספרתי איך רונן מתפקד בגבורה, מנהל בעצמו חייו בבייתו, אחרי שליוויתי אותו במשך 15 שנים בתקופות הקשות ואיך בית הלוחם בחיפה הפך לבייתו השני, בו הוא מקבל טיפולי פיזיוטראפיה, הידרוטראפיה ושוחה בבריכת שחיה מיוחדת, למרות השיתוק והמיגבלות הגופניות ועוד פעילויות מגוונות שעומדים לרשותם של פצועי מערכת הבטחון.
בסיום אמרתי להם; חיילי צה"ל ואנשי מערכת הבטחון האמיצים המגינים על ישראל, יודעים כי אם חלילה יפצעו, פציעות קשות כקלות, יהיה מי שידאג להם ואלה לא רק בני משפחתם המסורים ולא רק אגף השיקום במשרד הבטחון, אלא גם בתי הלוחם הפזורים ברחבי הארץ, למען יותר מ-55 אלף שנפצעו במלחמות ישראל, בפעילויות מבצעיות, או בשגרת שרותם. עם ישראל בארץ ובתפוצות זקוק לצה"ל חזק. כולנו יודעים כי ישראל חזקה שומרת גם על בטחון הקהילות היהודיות בגולה. נשבענו כי 'שנית מצדה לא תיפול', נשבענו כי לעולם לא נאפשר שואה שניה. כולנו מתגייסים למען חיילי צה"ל ורבים מהם כיום זקוקים לעידוד, לרוחב לב, לריפוי שעולה בכסף רב ול- 'בית לוחם' מצויד היטב. פיתחו את ליבכם האוהב, תירמו בהתאם ליכולתכם, למען פצועי מערכת הבטחון של ישראל. והם, דיירי בית ההורים, כולם נענו בנדיבות לב נפלאה
רבים בקהל, גם אלה הנעזרים בהליכונים, ניגשו אלי בתום דבריי, חיבקו אותי בחום ובהתרגשות וביקשו למסור לרונן ולכל פצועי צה"ל בישראל ברכת שנה טובה ואיחולי החלמה מהירה. אחר כך הם ניגשו לדוכן, בו ישבו מתנדבים מקרב דיירי בית ההורים, יוצרים תור ארוך לתרום מכספם לבתי הלוחם בישראל. עמדתי והבטתי בהם בהתרגשות. מחזה כזה לא ראיתי מעולם. עמדו שם נשים וגברים בני הגיל השלישי, יש בהם בני 90 פלוס, עם לב חם ואוהד לצה"ל ולישראל. הם עמדו בשורה ארוכה, כשהם מחליפים בהתרגשות חוויות מהצפייה בסרטון ומדבריי באותו ערב. כשהגיע תורם, הם שלפו פנקסי המחאות ורשמו תורמות ברצון עז בנדיבות רבה.
הערב המיוחד הזה, נחתם בשירת המנון התיקוה, שהושר בהתרגשות על ידי כל הנוכחים. למחרת טילפן אלי יעקב גלדסטון ממארגני הערב. הוא הודה לי בהתרגשות על שבאתי לדבר אלהם ושתפתי אותם בסיפורו של רונן ובאומץ ליבם של לוחמי צה"ל. יעקב סיפר כי התרומות ממשיכות להגיע גם עכשיו, למחרת אותו ערב וגם ימשכו כל סוף השבוע, מאותם יהודים חביבים שלא היו יכולים להמתין בתור הארוך אמש מפאת גילם. ביום שני אעביר את התרומות למנהלת בית הלוחם קנדה ליסה לוי, אמר גלדסטון והוסיף, תדע לך כי אספנו סכומים נכבדים מאד ואנא שמור אתנו על קשר. הבטחתי ואקיים. ספרתי ליעקב כי גם עבורי היה זה ערב מיוחד ומרגש, לראות במו עיני את האחדות הנפלאה של עם ישראל, מעמד שלא אשכח לעולם.
