נוסטלגיה מאת שי רזאלי
מפעולות בתנועת "הנוער העובד", או א"ש לילה, עם החולצה הכחולה והשרוך האדום, הנעלים החומות ומכנס מגוהץ בצבע חקי של "אתא", נחשפתי גם ל- תנועות הסלוניות
בערבי שישי-שבת. למסיבות הייתי לובש מכנסי גוורדין שחורים עם מרנגו, נעלים שחורות עם שפיץ כמו של "פושטקים", חולצה לבנה מעומלנת מבד אקרילן של כיתן וחגורה שחורה דמויית עור נחש. את השיער מרחתי עם ברלנטין ועבדתי מול המראה ארוכות על בלורית ראויה. כדי שלא תתנופף ברוח, ובהעדר מכשיר פן, הייתי נוהג לחמם את השיער וליבשו עם מנורת קריאה חסרת אהיל שקרבתי לשיער. כאשר לא היה ברלנטין, השתמשתי בבירה לבנה לחיזוק השיער. ספריי שיער לגבר לא היה אז
בקיץ שרוולי החלוצה הלבנה הארוכים קופלו בקפדנות ל-4\3, מעט מעל פרק היד. בחורף לבשתי ג'קט "בלו-מרין" עם כפתורי מתכת מצפים זהב וענבתי עניבה שחורה דקה עם פסים נתונה בסיכת מחזיק עניבות מפוארת. האפטרשייב היה "אקווה וולווה" ועם הטרנזיסטור AM "סוני" הקטן' מכוון על מצעד הפזמונים של "קול רמאללה" נסעתי במונית שרות "דה-סוטו" שחורה לרחוב הנביאים
"קפה ברזילי" בחזית קולנוע ארמון. רחוב הנביאים, חיפה
התחנה הראשונה הייתה "בקפה ברזילי" (הברזלים של ארמון, קרדיט צילום יח"צ) מול קולנוע ארמון המתולוגי. שם התעקבתי מעט, מצית סיגריה "רונדו" (חפיסה עם חמש סגריות פילטר) ומשוחח מעט עם כמה מיושבי הברזלים (ה"פושטים" כך כינו אותם) שישבו שם באפס מעשה. פגשתי חבר שלבש העתק של הבגדים שאני לבשתי, ויחד עברנו את הכביש למסעדת "מוסא פלאפל", בדוכן בפינת הרחובות הנביאים - חלוץ, נגסנו בתאבון בחצי מנה פלאפל עם המון חריף וטחינה נוטפת. משם הלכנו לרחבת "פוטו אלכסנדר" (פינת הנביאים -הרצל) שם פגשנו את "החבר'ה". הבנות עם חצאיות צ'רלסטון, (עוד לפני תקופת המיני) וחולצות "סראפן", כל אחת התהדרה בתסרוקת גבוהה שנופחה בעיקר בחזית מעל המצח לגובה בערך של 25 ס"מ, עם ריח מיי הקולון המתקתק של אז, מעורב בריח הספריי הזול (ספריי יוקרתי לא היה ניתן להשיג) שנדף משיערן.
הבנים התלבשו כולם כמוני, הבלוריות הבהיקו מברלנטין וריח מיי הפנים הזול, שאז נחשב יוקרתי, שרר באוויר. אחרי מניה וביה של רכילות וסיפורים שרצו בין הבנים בנוסח; "נשקתי אותה ונגענו לשון בלשון"' "התמזמזנו על ספסל בגן", יותר מכך מימלא לא היה, למרות שהיו שמועות על זו או אחרת שקראו לה "נותנת", עלינו כולם למרכז הכרמל ל"מרתף פיקא", שם ניגנה תזמורת Live Music או לגג בניין דירות של אחד החבר'ה שהוריו הסכימו לאחר הפצרות והבטחות לאפשר מסיבה.
במסיבה חגגנו על "בירה לבנה נשר" ובקבוקי "קוניאק מדיצנאל" והבנות חגגו על כוסית "פפ" (נוזל שחור מוגז דמוי קולה) או כוסית יין "ישן נושן". את בקבוקי המשקה הקרים והבירות נטלנו מהאמבטיה שמולאה בקרח. רקדנו לצלילי "קליף והשדאוס" או רומבה של ניל סדקה וגם "רוק בבית הסוהר" של אלוויס. כשהגיע הזמן לסלואים הצמודים לצלילים של פול אנקה או הפלטרס, כיבו את האור...רק ה"יורמים" ו"המכוערות" נשארו לשבת. אני הייתי תמיד מהמתחשבים, בשלב מסויים כאב לי הלב על איזה "מכוערת" והייתי מושיט לה יד אבירית ונוטל אותה בזרועותי לריקוד.
אחרי כמה שנים, דווקא כמה מכוערות נעשו יפיפיות; "החתיכות" של אז, וכמה מהן זכרו לי חסד.
